גמרא
פירוש
אִם זְרָקָהּ מִבְּעוֹד יוֹם לְאַשְׁפָּה אֲסוּרָה.
אָמַר בַּר הַמְדּוּרֵי אָמַר שְׁמוּאֵל אקְרוּמִיּוֹת שֶׁל מַחְצֶלֶת מוּתָּר לְטַלְטְלָם בְּשַׁבָּת כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
פירוש קרומיות – שירי מחצלאות שבלו.
וזה שאמר ר׳ זירא אמר רב שירי פרמזיות1 אסור לטלטלן בשבת – פרמאזיות. פירושו טלתות. כדאמרינן התם.
רב יהודה רמי תכילתא בפרזמא דאינשי2 ביתיה – פירוש: תלא ציצית בטלית של אשתו. ופשוטה היא.
תנו רבנן: שברי תנור ישן. ס״א שירי תנור ישן הרי הן ככל הכלים וניטלין בחצר דברי ר׳ מאיר ר׳ יהודה אומר אין ניטלין. העיד ר׳ יוסי וכו׳. ואמרינן3 במאי קא מיפלגי בעושין מלאכה ואין עושין מעין מלאכתן. ור׳ מאיר לטעמיה דהוא תנא קמא דמתני׳. וקיימא לן סתם משנה ר׳ מאיר דשרי. אף על פי שאין עושין מעין מלאכתן.
ור׳ יהודה לטעמיה דאסר ולא קא שרי אלא בעושין מעין מלאכתן. ואתקף עליה רבא ולא מצא פירוק. ואוקים רבא פלוגתיהן בשברין דהאי תנור. דכיון דתנינן בפרק המביא כדי יין תנו רבנן: תנור וכיריים חדשים הרי הן ככל הכלים הניטלין בחצר. אבל אין סכין אותן שמן וכו׳ הוצרכו להודיע כי תנור חדש הראוי לאופות4 בו ניטל בחצר ושבריו כיוצא בו. ומצאנו חלוקה בתנור חדש לעניין טומאה והאומר אינו מקבל טומאה סבר הרי הוא ככלי אדמה שאינן מקבלין טומאה. והאומר מקבל טומאה סבר הואיל ויתכן לאופות בו כלי גמור הוא. ושבריו כיוצא בו. והואיל וככלים חשובין ניטלין. ופירשו חלוקתם לעניין טומאה והוא הדין לטִלְטול.
דתנן נתנו על פי הבור או על פי הדות ונתן שם אבן. ר׳ יהודה אומר אם מסיק מלמטה והוא ניסוק מלמעלה טמא ואם לאו טהור. וחכמים אומרים הואיל והוסק מכל מקום טמא. וכך פירושו תנור שנתנו על פי הבור או על פי הדות ונתן שם אבן בפי הבור או בפי הדות. סבר ר׳ יהודה אם מסיק מלמטה בבור או בדות וניסק מלמעלה התנור הרי הוא כבנוי בקרקע ונגמרה מלאכתו ונעשה כלי לאפות בו ומקבל טומאה ואם לאו לא נגמרה מלאכתו וחשוב הוא כקדירה שלא נפת׳ לה פתא5 לתת לתוכה תבשיל. שאין דרך התנור לאפות בו והוא תלוי. וחכמים אומרים כיון שנתן בפי הבור אבן ויכול6 להסיקו על האבן הרי הוא יכול לאפות בו. והיא כלי לקבל טומאה. וחלוקתן בזה הפסוק תנור וכירים יתץ.
ר׳ יהודה סבר מדאמר קרא יתץ מכלל שצריך להיות בנוי ואם {לאו}7 אינו כלי. ורבנן סברי טמאים מכל מקום ואפילו אינו בנוי.
תוספתא ומודה ר׳ יהודה בתנור שנתנו על פי הבור או על פי הדות ונתן שם אבן ומירחו בטיט מן הצדדים שהוא טמא. וחכמים אומרים בין כך ובין כך טמא. ועל זו הדרך סוגיא דהא שמעתא.
ואתקיף לה רב אשי לרבא על זה שאמר ולא מצא פירוק והעמיד רב אשי דברי אביי וחיזק דבריו ולא בטעמו. אלא העמיד חלוקתם בשברי תנור שאופין עליהן מעשה טפקא. ופירושו שנותנין זה השבר על גבי אבנים ומסיקין אש מלמטה ומרתיחין אותן השברין ומדבוקין הפת מלמעלה וקיימא לן כר׳ אליעזר ור׳ מאיר דהא רבינא פריש דמטלטלינן כסי דתנורי כר׳ אליעזר.
מתני׳ האבן שבקרויא כו׳ – פירוש: מביאין קרא יבישה ומוציאין בני מעיה ועושה אותה חללה. ועושין אותה כגון זרנוקא לדלות בה מים מן הבור והיא קלה ואינה שוקעת במים אלא היא צפה על פני המים ואין יכולין למלאות בה מים וכשרוצין להכבידה נותנין בתוכה אבן מהודקת שלא תהיה מתנדנדת וממלאין בה מים מן הבורות. וזה פירוש האבן שבקרויא.מהדורת על־התורה (בהכנה), על פי כתב יד וטיקן 128, קטעי הגניזה, וציטוטים בראשונים (כל הזכויות שמורות); הפירוש על פרקים ח׳–י׳ הוא כנראה מרב האיי גאון
וזה שאמר ר׳ זירא אמר רב שירי פרמזיות1 אסור לטלטלן בשבת – פרמאזיות. פירושו טלתות. כדאמרינן התם.
רב יהודה רמי תכילתא בפרזמא דאינשי2 ביתיה – פירוש: תלא ציצית בטלית של אשתו. ופשוטה היא.
תנו רבנן: שברי תנור ישן. ס״א שירי תנור ישן הרי הן ככל הכלים וניטלין בחצר דברי ר׳ מאיר ר׳ יהודה אומר אין ניטלין. העיד ר׳ יוסי וכו׳. ואמרינן3 במאי קא מיפלגי בעושין מלאכה ואין עושין מעין מלאכתן. ור׳ מאיר לטעמיה דהוא תנא קמא דמתני׳. וקיימא לן סתם משנה ר׳ מאיר דשרי. אף על פי שאין עושין מעין מלאכתן.
ור׳ יהודה לטעמיה דאסר ולא קא שרי אלא בעושין מעין מלאכתן. ואתקף עליה רבא ולא מצא פירוק. ואוקים רבא פלוגתיהן בשברין דהאי תנור. דכיון דתנינן בפרק המביא כדי יין תנו רבנן: תנור וכיריים חדשים הרי הן ככל הכלים הניטלין בחצר. אבל אין סכין אותן שמן וכו׳ הוצרכו להודיע כי תנור חדש הראוי לאופות4 בו ניטל בחצר ושבריו כיוצא בו. ומצאנו חלוקה בתנור חדש לעניין טומאה והאומר אינו מקבל טומאה סבר הרי הוא ככלי אדמה שאינן מקבלין טומאה. והאומר מקבל טומאה סבר הואיל ויתכן לאופות בו כלי גמור הוא. ושבריו כיוצא בו. והואיל וככלים חשובין ניטלין. ופירשו חלוקתם לעניין טומאה והוא הדין לטִלְטול.
דתנן נתנו על פי הבור או על פי הדות ונתן שם אבן. ר׳ יהודה אומר אם מסיק מלמטה והוא ניסוק מלמעלה טמא ואם לאו טהור. וחכמים אומרים הואיל והוסק מכל מקום טמא. וכך פירושו תנור שנתנו על פי הבור או על פי הדות ונתן שם אבן בפי הבור או בפי הדות. סבר ר׳ יהודה אם מסיק מלמטה בבור או בדות וניסק מלמעלה התנור הרי הוא כבנוי בקרקע ונגמרה מלאכתו ונעשה כלי לאפות בו ומקבל טומאה ואם לאו לא נגמרה מלאכתו וחשוב הוא כקדירה שלא נפת׳ לה פתא5 לתת לתוכה תבשיל. שאין דרך התנור לאפות בו והוא תלוי. וחכמים אומרים כיון שנתן בפי הבור אבן ויכול6 להסיקו על האבן הרי הוא יכול לאפות בו. והיא כלי לקבל טומאה. וחלוקתן בזה הפסוק תנור וכירים יתץ.
ר׳ יהודה סבר מדאמר קרא יתץ מכלל שצריך להיות בנוי ואם {לאו}7 אינו כלי. ורבנן סברי טמאים מכל מקום ואפילו אינו בנוי.
תוספתא ומודה ר׳ יהודה בתנור שנתנו על פי הבור או על פי הדות ונתן שם אבן ומירחו בטיט מן הצדדים שהוא טמא. וחכמים אומרים בין כך ובין כך טמא. ועל זו הדרך סוגיא דהא שמעתא.
ואתקיף לה רב אשי לרבא על זה שאמר ולא מצא פירוק והעמיד רב אשי דברי אביי וחיזק דבריו ולא בטעמו. אלא העמיד חלוקתם בשברי תנור שאופין עליהן מעשה טפקא. ופירושו שנותנין זה השבר על גבי אבנים ומסיקין אש מלמטה ומרתיחין אותן השברין ומדבוקין הפת מלמעלה וקיימא לן כר׳ אליעזר ור׳ מאיר דהא רבינא פריש דמטלטלינן כסי דתנורי כר׳ אליעזר.
מתני׳ האבן שבקרויא כו׳ – פירוש: מביאין קרא יבישה ומוציאין בני מעיה ועושה אותה חללה. ועושין אותה כגון זרנוקא לדלות בה מים מן הבור והיא קלה ואינה שוקעת במים אלא היא צפה על פני המים ואין יכולין למלאות בה מים וכשרוצין להכבידה נותנין בתוכה אבן מהודקת שלא תהיה מתנדנדת וממלאין בה מים מן הבורות. וזה פירוש האבן שבקרויא.מהדורת על־התורה (בהכנה), על פי כתב יד וטיקן 128, קטעי הגניזה, וציטוטים בראשונים (כל הזכויות שמורות); הפירוש על פרקים ח׳–י׳ הוא כנראה מרב האיי גאון
הערות
1 כן בכ״י וטיקן 128, ובדומה בהמשך (בשני המקומות בכ״י נוספו סימנים בין השיטין להפוך את סדר האותיות). בדפוס וילנא שינו ל: ״פרוזמיות״. בערוך ״פרזומא״: ״פרזמיות״.
2 בכ״י וטיקן 128 נכפלה מלת ״דאינשי״.
3 כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״דאמרינן״.
4 כן בכ״י וטיקן 128, וכן בהמשך, וכן בכ״י קאופמן משנה כלים ה׳:א׳,ח׳. בדפוס וילנא שינו ל: ״לאפות״.
5 כן בכ״י וטיקן 128, וצ״ע בנוסח. בהגהות חשק שלמה הציע לתקן כאן: ״שלא נגמרה שאינה ראויה לאפות״.
6 כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״ויפול״.
7 כן הושלם בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128 חסר.
הערות
Gemara
Peirush